רבי סלים מענדיל שווארץ

אחד מן הדמויות היחודיות בטבריה, היה רבי נתנאל מענדל שווארץ

או כפי כינויו בפי השכנים הערבים, סאלים מענדיל, חלק גדול מן הפרטים במאמר זה, הם מספרו של יוסף הגלילי, ספר מירון.

סיפורינו מתחיל באבי אביו, ר' נתנאל מנדל מקמניץ פודולסק, אשר נפטר בצעירותו, והותיר אחריו אלמנה עם בן אחד. אותה אלמנה, החליטה לעלות לארץ ישראל, ולהתיישב בצפת, לפני עלייתם נתברכו מפי הצדיק מרוז'ין, שאף נתן בידי שבח היתום מטבע זהב כשמירה לדרך.

רבי שבח גדל בטבריה, ולכשהגיע לפרקו, נשא לאשה את מרת יוטא בת רבי יהודה לייב מצפת. אביה עמד בראש החברא קדישא בעיר, אשר היה צדיק נסתר ונחבא אל הכלים, וכפי המסופר, העירוהו בליל ג' חשוון תרי"א לכרות קבר לצדיק מרוזין. גם רבי שבח היה מאנשי מירון, והיה מביא לשם את בנו מילדותו, וכבר את החלאקה שלו, חגג עמו אביו במירון.

רבי שבח היה מגדולי המשמחים בהילולא במירון, וכינויו היה 'שמח תשמח'. אמרו כי לולי נוכחותו במירון, עלולה ההילולה להיראות כחתונה בלי כליזמרים.

בשנת תרס"ט, ימים ספורים לפני לג בעומר, כאשר עמד להשלים כדרכו את כל הכנותיו לקראת עלייתו למירון, נפל למשכב, וחלה את חליו האחרון אשר ימות בו. כאשר ראו בניו את מצבו, הצטערו מאד על כך, כאב להם מצבו של אביהם, וכאבה להם האפשרות שלא יעלו למירון. מפני שחששו שמא הגיע עתו של אביהם, להסתלק מן העולם, והם לא יהיו ממטתו.

רבי שבח קרא לבניו ואמר להם: בני, לדאבוני תש כוחי ושוב אין בי יותר כח לעלות למירון כמו כל הימים. זה לי למעלה מיובל שנים שלא החסרתי אף הילולא אחת. רואה אני ששעותי ספורות, ועוד מעט אשיב את נשמתי לצור מחצבתה. אבל לא כן אתם. אל תפרו את שמחת רבי שמעון. מצפים לכם שם. זאת עשו. מהרו ועלו למירון, אני אמתין לכם עד שובכם משם. מבטיח אני לכם בזה כי אמתין לכם, רק מהרו ועלו.

שמעו בקולו ולעצתו, ובהגיעם לשם באיחור, צהל כל החוגגים, שתמהו על עיכובם. אחר שרקדו כל הלילה וחצי היום, הגיע רץ מיוחד אשר נשלח אליהם מטבריה על גבי פרידה מהירה, וכה אמר בשם אביהם, את תפקידכם מילאתם באמונה, ואלוקי רבי שמעון יהיה בעזרתכם, הזדרזו ותזכו עוד למצוא את אביכם בחיים.

מיהרו ושכרו פרידות ודהרו עליהן לטבריה. בהגיעם בחשכת הליל, מצאו כי עוד אביהם חי, וגדולה היתה שמחתם. אביהם בראותם חוזרים, הספיק לשאול, הגעתם כולכם? וכשמרו לו שאכן חזרו כולם, אז אמר, וכעת יכול אני כבר להסתלק מן העולם, אלקא דרשבי ענני, בידך אפקיד רוחי, ותיכף התחילה גסיסתו, ואמר בהכרה מלאה ובצלילות הדעת שמע ישראל, ויצאה נשמתו בטהרה.

רבי ישעיהו ראובן קלינגר אב"ד סיווען

טבריה כאחיותיה ירושלים וצפת, היוותה מקום משכן לעולים רבים מארצות הגולה, וביניהם רבנים שכיהנו במקומות מושבותיהם בחוצה לארץ, ולעת זקנה עלו לארץ ישראל.

אחד מן הרבנים שעלו לארץ ישראל, הוא רבי ישעיהו ראובן [קלינגר] אב"ד סיווען, שברומניה.

אחד מתלמידיו מאותם ימים, הזכירו שנים רבות מאוחר יותר, כרבו המובהק, הוא רבי יואל דוידזון אב"ד הערץ, שבערכו בספר אהלי שם, [שכידוע, הערכים שבו נכתבו לרוב על פי מכתביהם של הרבנים עצמם], מוזכר רבי ישעיהו ראובן כרבו המובהק.

בשנת תר"ך עולה רבי ישעיה ראובן לארץ ישראל, ובמכתבו של רבי גמליאל שלנק, אל רבי אליהו גריידיצר, ומכנהו, ידידי הרב מו"ה ישעי' ראובן נ"י בעל תפלה מביהמ"ד של כוללנו. [לוח ירושלים תשו, עמ' רח].

אחר כמה שנים, מצינו את רבי ישעיהו ראובן בצפת, והחזיק שם ישיבה ליוצאי רומניה, והיה נוסע לחוצה לארץ, לאסוף כסף עבור החזקת בני הישיבה.

בשנת תרל"ד הוא כבר בטבריה, וחתם כדיין בבית דינו של הראב"ד רבי אברהם צבי הלוי, על אישור חתימות של ממוני כולל וואהלין נגד הקמת כולל קארלין, [בית אהרן וישראל קלח].

בשנת תרל"ט הביא לדפוס בקניגסברג את ספרו מעשה המנורה, כולו הלל ושבח למשפחת רוטשילד על מפעלותיה לטובת יהודי ירושלים, ומן הספר ניתן ללמוד רבות על יהודי ירושלים ומצבם באותם הימים.

באותה שנה, הדפיס גם את ספרו כליל תפארת משה לכבוד השר משה מוניטפיורי, ובו הוא מתאר בארוכה את מסעו השישי של מונטיפיורי בארץ ישראל. ובסוף הספר חותם גם בשם משפחתו, קלינגר. בראש הספר, יש תיאור מפורט של ביקורו בשנת תרל"ח אצל רבי משה הלוי, שהיה החכם באשי של איסטנבול.

על שער ספריו, הוא כותב את שמו, הק' ישעיה ראובן, אב"ד דק"ק סיווען מלפנים, ולחסות צל הקודש באתי שנת כת"ר.

על ספרו כליל תפארת משה, באו בהסכמה רבנים רבים בעיקר מהארץ אבל גם מחו"ל, וביניהם רבני טבריה במכתב מיום כ"ג אייר תרל"ז, וחתמו רבי אברהם צבי הלוי הראב"ד ומו"צ עה"ק טברי', ואחריו הק' משה מישל דיין ומו"ץ מטיטארע [היא פיאטרע], ואחריו, שמואל זנוויל הלוי דיין מראמאן.

בספר באר לחי, נדפס בליוורנו תרמח, מרבי חי מימון, מקובל שחי בעיר טריפולי שבלוב, מזכיר פירוש אחד ששמע מהרב המופלג ר' ישעיהו ראובן אשכנזי נר"ו. ומעניין, שגם ר' ישעיה ראובן בספרו מעשה המנורה מזכיר את רבי חי מימון מטריפולין. 

רבי ישעיה נפטר בעיר טבריה בשלהי שנת תרמ"ה והובא למנוחות בבית הקברות העתיק בעיר, מצבתו נמצאת עד היום באיזור א, חלקה ב שורה 17 מצבה מספר 1160, לפני אי אלו שנים, נבנה מבנה חדש ממלט מעל הקבר, ועליו הונחה המצבה הישנה. המצבה מעט מוכתמת אך האותיות נצבעו מחדש, [אומנם, לא דייקו כל כך בצביעה, ויצאה להם טעות בשנה], וזה נוסח המצבה: פ"נ הרב ר' ישעי' ראובן מסיויען נ' בש"ט ח"י אלול תרמ"ה תנצבה.

אשתו נפטרה עוד לפניו, ביום י"ב טבת תר"מ, בפנקס כתוב: אשת הרב ר' ישעיהו ראובן מסיווען. לא מצאתי מצבה שכתוב עליה בנוסח הזה, אומנם, מצאתי מצבה של אשה שנפטרה באותו יום, וזה נוסח המצבה: פ"נ הא' מלכה בת ה"ר ר' שלמה צבי י"ב טבת תר"מ.